מערכת חניה בתשלום : עקרונות, שיטות ואמצעים

האם יש לאפשר חניה בחינם ?

עם העליה במספר כלי הרכב הולך וגדל גם הביקוש לחניה. קיימים שני מקורות לאספקת מקומות חניה

-          חניה מחוץ לרחוב ("Off Street parking" ) מדובר בעיקר במוסכים, רב וחד קומתיים או במגרשים פתוחים,

-          חנית רחוב ("on street")

בעוד שהמקור הראשון ניתן להגדלה והוא מושפע בעיקר משיעורי התשואה על השקעה בנכסי נדל"ן אלטרנטיביים (משרדים , מגורים וכו'.) הרי שחניית הרחוב היא מעיקרה מקור בעל גודל קבוע שכמעט ולא ניתן להגדילו וזאת לא רק משיקולים כלכליים אלא גם משיקולים משפטיים ותכנוניים.
חנית הרחוב הוא חשובה ביותר להתפתחות הכלכלית של העיר. חניית רחוב נדרשת לצורך פריקת ואיסוף סחורה ,זמינות לאוכלוסיות בעלות נגישות נמוכה (נכים , מבוגרים) וחניות קצרות לצורך מסחר והסעה .

ללא חנית רחוב ובהעדר גישה נוחה ייפגע המסחר ותושבים ומבקרים לא יוכלו לקבל שירותים להם הם נזקקים .עם זאת חנית הרחוב מתחרה על השימוש בכביש ,ככל שנרחיב את חנית הרחוב נצמצם את השטח הפנוי לתנועה וכתוצאה מכך יגדל עומס התנועה.

מכיוון שמדובר במשאב חיוני ומוגבל שלא ניתן להגדיל את זמינותו העירייה מחויבת לנהלו בצורה נכונה לטובת תושבי העיר,המבקרים והגורמים הכלכליים הפועלים בה .לצורך כך על העיריה להפעיל מנגנון שוק הקובע מחיר עבור השימוש במקום חניה. מעבר ליעילות הגלומה בו ,מנגנון כזה,הוא גם צודק חברתית מכיון שהוא מטיל את עלויות הקמת ותחזוקת מקום החניה (סימון , צביעה , ניקוי ) על המשתמש ולא על משלם המסים העירוני זה שאיננו נזקק לחניה ובדרך כלל אלה הן גם השכבות החלשות יותר.
על מנת שהמשתמש יקבל בהבנה אם לא ברצון את הצורך בתשלום יש לוודא שהתשלום :

-          הוגן

-          נוח למשתמש

-          עלות הגביה והטיפול תהיה מינימלית מנקודת הראות של העירייה

אלמנט הכרחי נוסף הוא נושא האכיפה .בלא אכיפה יעילה לא ניתן ליישם מדיניות של חנית רחוב בתשלום .

עקרונות להקמת מערכת חניה בתשלום 

בפסקה הקודמת העלינו את החשיבות אם לא לומר ההכרח בהנהגת מדיניות של חניה בתשלום ,בעיקר בשל הצורך בניהול של משאב מוגבל שהביקוש לו גבוה ביותר - מקומות החניה ברחוב. ננסה אם כך להרחיב בדיון במרכיבים אלה:

הגינות   - ראשית חשוב לזכור שמטרת החניה בתשלום היא קודם לכל ניהול של משאב במחסור ולא אמצעי לגיוס הכנסות לעירייה. מכיון שכך אין לגבות דמי חניה במקומות בהם היצע החניה עולה על הביקוש(במילים אחרות מקומות בהם יש חניה בשפע ). בספרו The high cost of free parking שהוא ה"תנ"ך" של החניה בתשלום קובע מחבר הספר הפרופסור Donald Shoup שיש לקבוע מחיר המבטיח,שבכל רגע נתון, יהיו רק 85% ממקומות החניה מלאים .במילים אחרות לכל נהג חדש שמגיע יהיה סיכוי סביר למצוא חניה. מרכיב נוסף של תחושת ההגינות של הנהג הוא תשלום רק עבור זמן החניה בפועל רוב אמצעי תשלום החניה גובים תשלום מסוים מראש ועל הנהג להחליט מהו זמן החניה שהוא קונה .מטבע הדברים בסיטואציה כזאת הנהג תמיד ישלם עבור יותר מהזמן בו חנה או שיסתכן בקבלת דו"ח חניה .מחקרים שונים מראים שכמעט 50% מאירועי החניה נמשכים פחות מ- 30 דקות ושחלק ניכר מאותם 50% הוא פחות מ- 5 ואפילו 10 דקות ברור שנהג שנאלץ לשלם תשלום מינימום של שעה ומתכנן להישאר  ולחנות 5 או 10 דקות יעדיף לא לשלם כלל,תוך שהוא לוקח את הסיכון (הקטן ) לקבל דו"ח .במצב עניינים כזה העירייה מחד מפסידה הכנסה והנהג מאידך ירגיש מרומה .

נוחות  המשתמש - רוב אמצעי החניה המשמשים כיום (מדי חניה ) דורשים מהנהג לשלם במטבעות עבור זמן החניה הנדרש ,כמובן שבהרבה מקרים אין בידי הנהג כסף מזומן בסכום הנדרש (בייחוד עבור חניה של מספר שעות ) מה שגורם לו לנהג לוותר על התשלום או לשלם סכום גבוה מידי ( חלק גדול ממכונות התשלום אינו מחזיר עודף ). בעיה נוספות הכרוכה  בשימוש במדי חניה היא בעיית נגישות - הנגישות לאמצעי תשלום כמו & Pay and   Dispaly בעייתית .מכונות אלה מרוחקות על פי סטנדרטים בינלאומיים בכ- 100 מטר האחת מהשנייה מה שמקשה על נהגים מבוגרים , הורים מטופלים בילדים קטנים וכלל האוכלוסייה כשמזג האוויר סוער. בעיה נוספת היא נהגים נכים ומוגבלים בתנועה .בארץ נהגים כאלה אינם מחויבים בתשלום אולם בארצות רבות מוקצים מקומות מיוחדים לנכים אבל הם אינם פטורים מתשלום .ברור מכאן שיש צורך לדאוג לכך שהמכשירים יהיו נגישים לנכים וניתנים לתפעול על ידם

עלות נמוכה  :בעניין זה יש לשקול מספר מרכיבים: עלות הרכישה - מחירם של כמה מסוגי הציוד המתקדמים הוא יקר ביותר ועשוי להגיע לכ - 750 דולר למקום חניה ויותר . עלות תפעול - עלות התפעול של מכשירי החניה היא בלתי מבוטלת וכוללת מעבר למחיר הרכישה ,עלות תחזוקה שוטפת - מרכיב זה הוא משמעותי במיוחד במקומות בהם יש מזג אוויר קשה (בייחוד  מזג אוויר קר) ובו בלאי הציוד  הוא גבוה וונדליזם - תשלום דמי חניה איננו אהוב בלשון המעטה על קהל הנהגים ועל האוכלוסייה בכלל וציוד התשלום הוא יעד לחבלה  תוך גרימת נזקים כבדים . סיבה נוספת לפגיעה בציוד הוא ניסיונות גניבה של הכסף המזומן הנמצא בתוך הציוד .גורם נוסף המכביד על תפעול ציוד התשלום הוא איסוף מזומן - העירייה נדרשת לאסוף לעתים קרובות את הכסף הנמצא במדחנים , תהליך יקר היוצר בעצמו תנועה נוספת כמו גם בזבוז של מקומות חניה ונתון כמובן גם למעשי מרמה של העושים במלאכה

מסיבות אלה חלק ניכר מדמי החניה הנאספים מנהגים הולך לאיבוד בתהליך גביתם .מדובר ביותר מ - 20% מהכנסות בציוד המתוחכם כגון Pay & display machines ועד 80-90% במדי חניה רגילים בהמשך נסקור  אלטרנטיבות נוספות  לתשלום חניה והתאמתם לדרישות השונות שהעלינו במאמר

מדחנים 

מדי חניה או כפי שהם גם קרויים מדחנים (Parking Meters ) הוכנסו לשירות כבר בשנת 1935 בעיר אוקלהומה סיטי שבמדינת אוקלהומה בארה"ב. המודל הראשון שהותקן ידע לקבל מטבעות נחושת ומחוג הראה את הזמן הנותר לחניה . דגם זה יוצר עד לשנות השמונים של המאה הקודמת . הדגמים החדשים של מדי החניה יודעים לקבל אמצעי תשלום נוספים כמו כרטיסי אשראי או כרטיסי חיוב מיוחדים .המנגנון המכני שפעל בתוך מדי החניה הוחלף במרוצת השנים במנגנון אלקטרוני המבטיח אמינות גבוהה יותר וגמישות בתעריפי החניה.
על פי פרסומים שונים הותקנו כ- 5 מליון מדי חניה חלקם הגדול בארה"ב ויתרם באירופה ובשאר העולם . עם השנים מוחלפים המדחנים באמצעים מתקדמים יותר אבל בארה"ב וגם בישראל ,בכמה ערים ,הם עדיין תופסים מקום נכבד בין אמצעי התשלום הרווחים. עירית ירושלים לדוגמא הפעילה בשנת 2001 כ- 2,800 מדחנים מסוג זה .
מדי החניה קיימים בשתי תצורות עיקריות : מד חניה יחיד המשרת מקום חניה אחד ומד חניה כפול המשרת שני מקומות חניה במקביל
אכיפה נעשית באמצעות פקח חניה הבודק את הוראת המחוון (הצג ) של מד החניה וכאשר זמן החניה המשולם פג , צפוי הנהג לקבל דו"ח חניה . בעיר טוקיו שביפן ( ובכמה ערים בארה"ב) מצוידים המדחנים בפנס אדום הנדלק וכאשר זמן החניה הסתיים והוא מושך בכך את תשומת ליבו של הפקח,היצרנים הגדולים של מדי החניה הם : Duncan , POM ו MacKay (ארה"ב )
כל אמצעי תשלום חניה חייב להישקל בפרספקטיבה כפולה זו של הנהג וזו של העירייה או מפעיל השירות.
מנקודת ראות של הנהג יש למדחני החניה שני יתרונות חשובים האחד , הם אינם נדרשים לשום פעילות יזומה (רכישת ציוד , כרטיסים , מינוי וכו' ) ובכך הם מתאימים בייחוד לחונים מזדמנים (נהגים החונים לעתים רחוקות ) המדחן מותקן בסמוך מאוד למקום החניה והנהגים אינם נדרשים לפיכך לחפש את מכונת התשלום.
יש גם לא מעט חסרונות מנקודת ראות של הנהג לא תמיד ישנה בידיו כמות מספקת של מטבעות ("כסף קטן") כדי לרכוש את זמן החניה המבוקש ובנוסף לרוב המדחנים יש זמן מינימום שעל הנהג לרכוש . מכיוון שרוב החניות הן קצרות ( כ- 50% מהחניות נמשכות פחות מ -  30 דקות ) הנהג יעדיף לקחת את הסיכון הקטן לקבל דו"ח חניה מאשר לשלם סכום שנראה לו מופרז עבור מספר דקות חניה . המשמעות של החלטה זו היא מצד אחד הקטנה של ההכנסה העומדת לרשות העירייה ומצד שני ריבוי דו"חות חניה הגורם לחיכוכים בין העירה לנהגים ולתחושת כעס של האחרונים .

מנקודת ראות של העירייה למדי החניה חסרונות רבים . ראשית מדובר בהשקעה הונית משמעותית . מחיר של מדחן כולל רכש והתקנה עשוי להגיע ל500 עד 1,000 דולר למקום חניה . בנוסף לכך עלויות התחזוקה , איסוף הכסף והוונדליזים מגיעות לכך שסה"כ ההכנסה של העיריה נטו מהפעלת מדחנים הוא זניח.
הפעלתם של מדחנים לוותה בבעיות משפטיות מיום התקנתם בשנת 1935 . המחלוקת המשפטית הראשונה הייתה כרוכה בשאלה האם יש לרשויות זכות לגבות כסף עבור השימוש ברחוב למטרות חניה . סוגיה זו הוכרעה בשורה של החלטות של בתי המשפט בארה"ב והיום מקובלת זכות זו של הרשויות ללא ערעור. עם זאת מידי פעם מתעוררות בעיות שונות - אי דיוק בתעריפים כיול המדחנים ואי מתן קבלות כחוק .מספר תביעות ייצוגיות התבררו בשנים האחרונות ,בבתי משפט בישראל בנושאים אלה .
לסיכום ניתן לומר שמדי החניה שהיו יפים לשנת ה- 30 של המאה הקודמת הגיעו לסוף דרכם והם מוחלפים בימים אלה באמצעים מודרניים יותר . 

Multi Space Meters

מתקנים אלה הם בעצם מדחנים המשמשים מספר רב של מקומות חניה ( בד"כ עד 15 ) . מחירם של ה-    Multi Space Meters דומה במונחים של עלות למקום חניה למחירם של מדחנים רגילים אבל סה"כ ההכנסה נטו לעירה הוא גבוה בהרבה ( ב70-80%  מהסכום שנאסף )בגלל עלויות התפעול הנמוכות יותר . מנקודת ראות של הנהג ה -    Multi Space Meters   נוחים פחות ממדחנים רגילים מכיוון שנדרש ממנו ללכת אל המכשיר וחזרה למכוניות מרחק שעשוי להגיע עד 50 מטר לכל כיוון

חניה באמצעות טלפון סלולרי :
החניה באמצעות הטלפון הסלולרי היא אחד האמצעים שנוספו בשנים האחרונות על מנת לאפשר לנהג לשלם את דמי חניה בצורה נוחה
המערכת פועלת בצורה הבאה:
עם הגיעו למקום החניה הנהג יוצר קשר עם המחשב המפעיל את המערכת אם באמצעות אפליקצית טלפון חכם ,שיחה רגילה או ב- SMS . הנהג מודיע על מקום החניה (עיר או אזור )ולפי הצורך גם על מספר הרכב. מערכות שונות פעולות בשיטות שונות יש כאלה המחייבות להודיע את זמן החניה מראש ויש כאלה המחייבות התקשרות נוספת על מנת להודיע על סיום החניה . הדיאלוג עם שרת  המערכת מתבצע ע"י הקשה על מקשי הטלפון או באמצעות מערכת זיהוי קולי (IVR ) וכמובן באמצעות אפליקציה
החניה הסלולרית נחשבה לפני כמה שנים כהבטחה הגדולה בתחום תשלום דמי החניה ברחוב (ON STREET )  ואכן זה המצב בארץ אך בעולם  למרות הפתיחה המבטיחה לא זכתה הטכנולוגיה בהצלחה הצפויה בעיקר בגלל עלותה הגבוהה והקושי בביצוע אכיפה יעילה
בארץ עוסקות בנושא החניה הסלולרית שתי חברות : סלופארק ופנגו , חברה שלישית פארקס ( PARX ) זוכה להצלחה בהפעלת המערכת לרבות פתרונות חניה נוספים ברחבי העולם

תשלום באמצעות מדי חניה אישיים 
מדי חניה אישיים המכונים באנגלית Personal Parking Meters הם מכשיר אלקטרוני בגודל של כרטיס אשראי . הנהג מחזיק את מד החניה במכונית ומפעיל אותו בכל פעם שברצונו לחנות במקום המחייב תשלום עבור חנית רחוב. למכשיר מספר יתרונות :
לנהג :

·         אין צורך במזומן 

·         תפעול קל מהיר ונוח , השימוש הוא אנונימי לגמרי 

·         חוקי החניה מתוכנתים בתוך המכשיר

·         אין צורך לחפש מכונת תשלום או לקנות כרטיסי חניה מתגרדים. נושא זה הוא חשוב במיוחד  
          לאנשים בעלי מגבלות ניידות כמו מבוגרים ,אמהות עם ילדים וכו',

·         הנהג משלם רק עבור זמן החניה בפועל ואינו חושש לשלם יותר מידי או מעט מידי (ולקבל דו"ח )

לעירייה :

·         דמי החניה משולמים מראש

·         אין צורך בתחזוקת ציוד

·         לא נדרשת השקעה ראשונית ברכש הציוד

·         קל לאכיפה ובדיקה .

חברה ישראלית  PARX – www.parxglobal,com , היא המובילה העולמית בתחום מדי החנייה האישים והיא מפעילה את השיטה בלמעלה מ- 200 ערים בארץ ובעולם