דו"ח תנועה: קנסות חניה מעוטרים בתנוחות יוגה מחולקים במסצ'וסטס
בעיירה קיימברידג' שבמסצ'וסטס עוטפים את דו"חות החנייה בצילומים של תנוחות יוגה, במטרה להרגיע את הנקנסים הזועמים. לדעת התושבים הרעיון בזבזני, דבילי - ובעיקר מעצבן
אין דבר יותר מרהיב מערים שבהם האמנות משתלבת במרחב האורבני. אנחנו לא מדברים על פרויקטים ממוסחרים מהסוג שהעירייה מציבה בשדרות רוטשילד בתל-אביב, אלא על ערים כמו ברלין שבה אמנות הרחוב והגרפיטי הצבעוני מבצבצים מכל פינה ונותנים תחושה של עיר פועמת שבה התושבים שותפים מלאים ואקטיביים לעיצוב המרחב. גם בעיר קיימברידג' במדינת מסצ'וסטס בארה"ב החליטו לשלב חשיבה אמנותית בפעולות העירייה האפרוריות ומעוררות האנטגוניזם, כמו מתן דוחות חניה. אלא שלמרות הכוונות הטובות הפרויקט, כך עושה רושם, מעורר בעיקר תגובות עצבניות מצד התושבים.
הפרויקט האמנותי-תברואתי הוא פרי שיתוף פעולה של מחלקת התנועה והתחבורה בעיר עם אגף האמנויות. לצורך מימושו גויס האמן דניאל פלץ. החידוש הכי מדובר בפרויקט הוא שדרוג עבודת הפקחים, שמחודש ספטמבר מגישים את דוחות החניה והתנועה לתושבים במעטפה שבה מצולמות מספר תנוחות יוגיות, במטרה להדגים לנקנסים הטריים טכניקות הירגעות מהסיטואציה הלא נעימה.
באתר הפרויקט מסביר פלץ את ההשראה לצעד המפתיע. אחרי שבחן את עבודת פקחי התנועה, הגיע האמן למסקנה שתפקידם הוא לשמור על זרימה בעיר, מה שהביא אותו לדמיין אינטראקציה יותר שלווה בין הנקנסים לבין הפקחים. תרגילי יוגה, שמחוללים אפקט דומה של זרימה הרמונית בגוף, נבחרו לייצג את הקריאה לשינוי בגישה.
מעתה, עשרות אלפי נקנסים בעיר האמריקאית ייחשפו לשיטת התרגול המזרחית העתיקה במעמד קבלת הקנס. אבל האם זה המעמד האולטימטיבי להיחשף אל ברכת השמש או לנשימות פראנה-יוגה? פרץ חושב שכן: "את כרטיס החניה אני אקבל בכל מקרה, אז נשאר לי רק לבחור איך להתייחס לכך", הסביר לעיתון את ההיגיון שמאחורי הפרויקט.
על פניו, מדובר ברעיון עם חשיבה עמוקה, המתאים לעיר המבקשת לקדם חשיבה עתידנית ולפתח יחסים מסוג חדש בין התושבים לבין הממסד העירוני. אלא שהתגובות לפרויקט חלוקות עד שליליות, מתברר. בתחנת טלוויזיה מקומית בבוסטון הביעה את דעתה תושבת המקום, שאמרה: "אני חושבת שזה פשוט בזבוז של מעטפה, כי אם קיבלתי את זה בתור דוח תנועה אני לא אסתכל על התנוחות כדי להירגע, תאמין לי".
תושב אחר הצטרף לדעתה והעיר: "זה לא ירגיע אותי, זה רק יעצבן אותי יותר להבין שהכסף שלי שוב מבוזבז". תושב נוסף בשם היונו נו צוטט כשהגיע לשלם קנס על סך 25 דולר, כשהוא אומר: "אני לא אוהב את זה, זה לא עובד, אין שום דרך לאהוב את זה". לעומתם טענה סוזן קליפינגר, מפקדת התנועה בעיר, כי "הרעיון הוא להראות שכל דוחות החניה הם לא פעולה עוינת. אנחנו לא רושמים דוחות בשביל לרדוף מישהו. אנחנו עושים את זה כדי לעזור לעיר לתפקד", כך פורסם בעיתון הבוסטון הרלד.
לצד דוחות החניה היוגיים הוצבו כחלק מהפרויקט ברחבי העיר תמרורים כמו "עשרת אלפים תירוצים", בדיחה על חשבון התירוצים הרבים שמשמיעים נהגים כשהם מנסים להסביר את מעשיהם לפקחים, וכן נכנסו לשימוש סנדלים מעוצבים למכוניות שחנו במקומות אסורים.
אז עם כל הכוונות טובות, למה בעצם הצעד התקבל בכזו קרירות, אפילו בקרב הפקחים עצמם שדיווחו על תגובות מסויגות מהשתתפות בפרויקט? נראה שככל שרעיון שילוב היוגה בפעולות עירוניות מקסים לכשעצמו, תושבי העיר מבינים באופן אינטואיטיבי ומיידי שמדובר בסופו של דבר בפעולה קוסמטית, שמריחה
הניסיון לעטוף את הפעולה הזו בארומה הוליסטית רק מייצרת אצל מקבלי הדוחות תסכול רב יותר. את הפעולה הזו אפשר לכנות אולי יוגה-ווש, על משקל גרין-ווש ( מושג שמתאר את התחפשות התאגידים מזהמי הסביבה בתדמית ירוקה, באמצעות פעולות למען הקהילה). אפשר רק לקוות שלמרות הכישלון המסתמן של הפרויקט, נמשיך לראות פרויקטים דומים שתושקע בהם חשיבה מעמיקה יותר. אולי דווקא העברת שיעור יוגה לפקחים לפני שהם יוצאים לסיבוב הדבקת הדוחות יכול להיות ניסוי מעניין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה